מתוך ההקדמה לספר

בספר תוכלו לקרוא למשל (ולא בסדר הזה) על המפגשים המוצלחים והסודיים בין פלסטינים וישראלים שנערכו בחדר הרופאים של בית חולים גרמני, שנבחר כמקום הניטרלי בעולם, במטרה להילחם יחד ביתושים; על אספקת עשרות קילוגרמים של שוקולד משובח לילדי טולכרם בעיצומה של האינתיפאדה ועל סוכריות על מקל שחילקתי, ושמהן כמעט נחנקו למוות ילדים אפריקאים שראו לראשונה אדם לבן ונגעו בי כדי להבין למה העור שלי "מקולף"; על התרעה על פצצה באולם שבו הרציתי במדריד; על הידידות האישית שהתפתחה בין שכנים מעמק חפר ומטולכרם בזכות הנחל המזוהם ונותרה איתנה במשך שנים רבות, כולל מפגש נוסטלגי שכמעט התקיים בשנת 2022;

תוכלו לקרוא גם על ניסיון חיסול שלי באוסטרליה, שלא באמת קרה, בזכות מהנדסים; על הקשר בין אוסלו לגודל המלפפונים בשוק בתל אביב; על הסירחון שנבע מהקפיצה שלי עמוק לתוך הזבל של חירייה רגע לפני שהצגתי את הפרויקט לראש הממשלה אריק שרון; על העבודה שלי במדינה הענייה בעולם, בורקינה פאסו, שאליה באתי לעבוד על שיקום האקולוגיה שם – ועל שרידי המערכת האקולוגית שנאלצתי לאכול שם בטעות, בניגוד גמור למטרת העבודה, ועוד במלון של קדאפי (והכול כי הצרפתית שלי לא הייתה טובה מספיק).

אספר גם על הזכייה בפרס הבין־לאומי החשוב ביותר לניהול ושיקום נחלים שקיבלנו באוסטרליה עבור פרויקט שיקום נחל אלכסנדר, ואיך הפכתי לשגריר בין־לאומי של הקרן לשיקום נחלים, אבל עצרו אותי בשדה התעופה כי חשבו שהגביע של הפרס הוא נשק שאפשר להלום בו בראשו של הטייס... עוד תוכלו לקרוא על תכנון שיקום נחל אלכסנדר עוד לפני שידענו משהו על איך עושים את זה בעולם (ולא היה אפשר לשאול את גוגל כי עדיין לא היה אינטרנט); על חוויות מסדנת תכנון שארגנתי לתכנון "פארק השלום" כמו באגדות: גרמני, דרום אפריקאי, פלסטיני וישראלי נסעו לירדן לחמישה ימים... (הפארק נשאר באגדות), ואפילו על אבן שניפצה את זכוכית המכונית בדיוק לפני הפנים שלי ב"קקדו נשיונל פארק" באוסטרליה, וההתלבטות של שותפיי לנסיעה איך יסבירו שנהרגתי דווקא שם מאבן, בזמן שיא זריקת האבנים באינתיפאדה בארץ. ויש גם טעימה מחוויות תכנון שיקום נחל הירקון, נחל הקישון, נחל חדרה ופרויקטים סביבתיים נוספים שעליהם עבדתי.